בְּנֵי נְווֶה צָֽרְכוּן לְמֵיעֲבַד תַּעֲנִי בָּתָר פִּסְחָא. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לְרִבִּי. אֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וַאֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. בְּשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף. עַד כְּדוֹן צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ. יָחִיד שֶׁאֵין לוֹ שֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יָחִיד תוֹבֵעַ צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וְאֵילּוּ צְרָכָיו הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנינוה היו צריכין למיעבד תענית על הגשמים והיה הזמן אחר הפסח ובאו ושאלו לרבי היאך יתנהגו ואמר להן לכו ועשו התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה:
היכן הוא אומרה. ובאיזה מקום יקבע השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפלה דהואיל והזמן אינו לשאלת גשמים עכשיו אלא שהם צריכין לכך הלכך הוו להו כיחיד:
א''ל ר' יוסי לא כן וכו'. כלומר שהקשה לו וכי לא כן אמר ר''ז וכו' לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומן מהני הוא שיחזור ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחלה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמר שלכתחלה יאמרו בשומע תפלה:
על דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה. דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא יאמרו בשומע תפלה היכן יאמרו:
בשש שהוא מוסיף. באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות יכללו שם גם לשאלת גשמים:
עד כדון צבור שיש לו שש. עד כאן בצבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפ''ע בזמן התעניות לא תקנו לו שש ברכות אלו היכן הוא אומרה באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חיננא לא כן אמר ר''ז וכו' בפ''ד דברכות בהל' ד' יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו נמי צרכיו הם ואפי' לר' יוסי שהקשה לר' ירמיה על שאמר יאמרו בשומע תפלה היינו לצבור דוקא הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה:
אֵיכָן הוּא חוֹזֵר. 2b ייָבֹא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. וָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לְשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
תַּנֵּי. נִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִזְכִּיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שְׁלשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶׁהוּא לָמוּד (יַזְכִּיר) [הִזְכִּיר]. מִיכָּן וָהֵילַךְ מַה שֶׁצּוֹרֶךְ יַזְכִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת מַזְכִּיר בַּשַּׁחֲרִית וְאֵינוֹ מַזְכִּיר בְּמוּסָף. מִנְחָה בְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְמוּסָף. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּגּוֹלָה לָא נָהֲגוּ כֵן אֶלָּא עַד שִׁשִּׁים יוֹם בִּתְקוּפָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כַחֲנַנָיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן הַכֹּל לְפִי הַמְּאוֹרָע. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּגֶשֶׁם. אֲבָל בְּטָל אִם רָצָה לְהַזְכִּיר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה מַזְכִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דאת אמר בגשם. צריך ליזהר שלא יזכיר שלא בעונתו לפי שהוא סימן קללה אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר לפי שהוא לעולם סימן ברכה. אמר ר' יהושע וכו' בעונתו. לפי שבעונתן הן חביבין וכמו בתחיית המתים מזכירין כל ימות השנה ואינה אלא בעונתה כך מזכירין גשמים אף בכל השנה לר''א ואינן אלא בעונתן:
ותני כן. בברייתא. וכצ''ל בד''א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לכי המאורע ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:
בגולה לא נהגו כן. לענין השאלה כדתנן במתני' וכן לענין הזכרה. למ''ד לקמן בהלכה ב' מקום שמזכירין שואלין. אלא עד ששים יום בתקופה של תשרי מתחילין לשאול:
לערב יו''ט הראשון הוא נוהג כמו במוסף בין בפסח ובין בשמיני של חג דממ''נ הוא:
מנחה בשחרית וערבית במוסף. כלומר ובמנחה הוא חוזר ונוהג כמו בשחרית וביו''ט הראשון של פסח אינו מזכיר טל אלא גשם ובשמיני של חג אינו מזכיר גשם כמו בשחרית וערבית:
מזכיר שחרית. בשחרית אינו מזכיר טל אלא מזכיר גשם ואינו מזכיר במוסף גשם דשמא יו''ט הוא וכן בשמיני של חג מזכיר הוא גשם דשמא י''ט הוא וצריך להתחיל להזכיר גשם:
שני ימים של גליות. דספק הוא אם היום שמיני הוא וצריך להזכיר גשם או שמא שביעי הוא או יו''ט הראשון של פסח ספק אם היום יו''ט וצריך להפסיק ושלא להזכיר:
מכאן ואילך. לאחר שלשים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן הוא הזכיר וא''צ לחזור:
כל שלשים יום. הראשונים חזקה מה שהוא למוד ורגיל הזכיר וא''כ בימות החמה צריך הוא לחזור ולא יזכיר גשם וכן בימות הגשמי' במקום שאין מזכירין טל בימות החמה א''כ חזקה שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם וצריך לחזור ולהזכיר גשם:
תני. בברייתא:
נתפלל בימות החמה או בימות הגשמים ואינו יודע מה הזכיר אם הזכיר גשם או לא:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים סִימַן בְּרָכָה בֶּחָג לָמָה הוּא מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. בְּעוֹנָתָן הֵן חָבִיבִין כִּתְחִיַית הַמֵּתִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וּתְמִיהַּ אָנָא. הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי יְרִידַת גְּשָׁמִים לִתְחִיַית הַמֵּתִים. וְלֹא דַמְייָא. בָּעֵי בָּר נַשָּׁא יִיחוֹן מֵיתַייָא כְּל אֵימַת. לָא בָעֵי בָּר נַשָּׁא יֵיחוֹת מִיטְרָא כָּל אֵימַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דלא דמייא דבעי בר נש ייחון מיתייא כל אימת וכולי יומא זמניה הוא אבל לא בעיא בר נש ייחות מיטרא כל אימת. שהרי משיצא ניסן סי' קללה הוא כדתנן סוף פרקין:
ותמיה אני היך רבנן מדמיי וכו'. והיא ר''א:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. בְּסִפְרוֹ שֶׁלְרִבִּי מֵאִיר מָֽצְאוּ כָתוּב מַשָּׂא֭ דּוּמָ֑ה. מַשָּׂא֭ דּוֹמִי. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵלַי קוֹרֵא מִפְּנֵי שֵׁעִיר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵלִי מֵאֵיכָן נִזְדַּווֵג לִי. מִשֵּׁעִיר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם. אֵיכָן הוּא אֱלֹהֶיךָ. אֱמוֹר לוֹ. בְּכַרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֵי. מַה טַעֲמָא. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלי מאיכן נזדווג לי. לשמוע בקולי משעיר הוא אדום והוא רומי וכדקאמר רבי יהישע בן לוי אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך היום בגלות אמור לו בכרך הגדול שברומי וכו' וכלומר שבכל מקום שגלו ישראל גלתה השכינה עמהן וכדתני רבי שמעון בן יוחי וכו':
אלי קורא מפני שעיר. מפני מעשה שעיר והוא אדום שעושין לי קורא לי:
משא דומה. ומצאו כתוב משא דומי כמו רומי:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה אִיחְטָא בְלִישְׁנֵיהּ. אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן וְשַׁלְחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי חֲנִינָה. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל תָּהִי בָךְ וְלָעִי בָאוֹרַיתָא. דִּכְתִיב מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איזיל תהי בך. תתחרט על מעשיך שעשית ולהבא לך ולעי באורייתא ותנצל מלה''ר דכתיב מרפא לשון עץ חיים היא התורה:
הוה איחטא בלישניה. שהיה רגיל לספר לשון הרע ובא לגבי ר' יוחנן להגיד לו תקנתו ולסדרו תשובה:
מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים נִגְאָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. [מִתּוֹךְ הַקֵּץ.] מִתּוֹךְ צָרָה. מִתּוֹךְ צְווָחָה. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. מִתּוֹךְ הַקֵּץ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָֽנְח֧וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל מִן הָֽעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ מִתּוֹךְ צָרָה. וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת נַֽאֲקָתָ֑ם מִתּוֹךְ צְווָחָה. וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת בְּרִית֔וֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַיַּרְ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיֵּדַ֖ע אֱלֹהִֽים מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּצַּ֣ר לְךָ֔ מִתּוֹךְ צָרָה. וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִתּוֹךְ רַחֲמִים. לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִתּוֹךְ צָרָה. בְּ֝שָׁמְע֗וֹ אֶת רִנָּתָֽם מִתּוֹךְ צְווָחָה. וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָֽדָֽיו מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַֽחֲמִ֑ים מִתּוֹךְ רַחֲמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתוך הקץ וכו'. כלומר וכן לעתיד עתידים לגאול מתוך חמשה דברים הללו כדדריש ואזיל מקראי:
כדכתיב וישמע אלהים את נאקתם זהו מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו וגו' זהו מתוך זכות אבות וכו' וירא אלהים את בני ישראל זהו מתוך תשבה שראה תשובתם וידע אלהים:
ויזעקו. זהו מתוך צרה:
מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים וכו'. כדדריש מקראי מתוך הקץ. שבא הדא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וגו' שבא הקץ:
אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר׃ מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ 3a דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְאִיתְפַּלְּגוֹן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִים לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר. בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֨חַת֙ תִּווָשֵׁעוּן. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְכִי אִם יַעַמְדּוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲשׂוּ תָשׁוּבָה אֵינָן נִגְאָלִין לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶן מֶלֶךְ קָשֶׁה כְהָמָן וּמִיַּד הֵן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהֵן נִגְאָלִין. מַה טַעַם. וְעֵֽת צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּנָּ֭ה יִווָשֵׁעַ׃ אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא כָתוּב חִנָּם֖ נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶסֶ֭ף תִּגָּאֵֽלוּ׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. תְּשׁוּבָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. צְֽרוֹר הַ֭כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ וגו'. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא כָתוּב אֲנִ֥י יי בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. תְּשׁוּבָה. כְּמַה דַתְּ אֲמַר. וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יי אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵל֭ מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם לְ֠יִרְאָ֠ה וגו'. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם זְכִיתֶם. אֲחִישֶֽׁנָּה. וְאִם לָאו. בְּעִתָּ֥הּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַיָּ֙רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָֽעוֹלָם֑ כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד עַם קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל אֵֽלֶּה׃ אִיסְתַּלֵּק רִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיון שא''ל ר' יהושע. לר''א המקרא הזה של דניאל וירם ימינו ושמאלו וגו' דאלמא יש קץ בדבר איסתלק ר''א ושתק:
מה עביד לה ר''א. ומשני דנמי תשובה מיהת צריכה ובעתה פירושה בתשובה כמה דאת אמר ועתה ישראל וגו' ויראה היא התשובה:
כמה דאת אמר צרור הכסף וגו'. ואצדיקים קאי שיש בהן מעשים טובים:
מה עביד ליה ר''א. להאי קרא וקאמר תשובה וכלומר דר''א מפרש ולא בכסף אמעשים טובים בלחוד הוא דקאמר אבל תשובה עכ''פ צריך:
ולא בכסף תגאלו. דמשמע לא במעשים טובים ולא בתשובה:
אמרו לו א''כ לעולם יהא מזכיר. ופריך הש''ס מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר וכו' דאיתפלגון וכו'. וה''פ דהרי לר''א דקאמר מזכירין הגשמים לעולם וטעמיה דאבעונתן קאי והוא כמספר שבחו של המקום ב''ה שמוריד הגשם בעונתו א''כ קשיא לסברא דידיה אמאי אנחנו מזכירין גאולה כל יום ואומרים גואל ישראל הא איהו הוא דקאמר שהגאולה היא תלויה בישראל לבדם ואם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם והשתא לדידי' לא שייך לומר גבי גאולה כמו בגבורת גשמים שמספר בשבחו של מקום הוא שהרי הדבר בישראל עצמם הוא תלוי וקשיא דר''א אדר''א וכן קשיא לר' יהושע דקאמר כמתמיה וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם חלילה אלא סוף סוף הקב''ה ירחם עלינו ויגאל אותנו וא''כ קשיא לסברא דידיה אמאי מהדר לר''א א''כ לעולם יהא מזכיר יזכיר ויזכיר דהא עכ''פ בעונתו מוריד הגשם הוא ושייך שפיר שמספר בשבחו של מקום הוא כמו בברכת הגאולה לדידיה. ולא משני מידי להאי רומיא דדידהו אדידהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source